פסק-דין בתיק בג"ץ 6224/05

השופטת מ' נאור:

1.        עתירה למתן צו על תנאי בה מבקש העותר כי תידחה בקשת המשיבה לחלט בהליך אזרחי את כספיו מאחר שניתן להעמידו לדין פלילי. כמו כן מבקש העותר לקבל הסבר בדבר מעצרו וחקירתו הקשה והמשפילה במשטרה; לדעת מדוע לא מוגש נגדו כתב אישום; ומדוע, אם אין מקום להגשת כתב אישום, לא ימוצה הדין עם האחראים לחקירה, אשר גרמה לו ולמשפחתו נזק עצום. לבסוף מבקש העותר כי נורה למשיבה לנמק מדוע לא תימנע מהעמדה לדין של תושבי חוץ על פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: החוק) הואיל וחוק זה לא פורסם ואינו ידוע בחו"ל ומדוע לא תימנע מפרסומים שמזמינים את יהודי התפוצות להשקיע את כספם בישראל, מבלי שיוסברו, באותם פרסומים, הוראות החוק ופרשנותו.

2.        למען הסדר יצויין כי העותר ביקש שתיק רע"א 4096/04, על כל מסמכיו, יצורף לעתירה וכך עשינו.

3.        נגד העותר, אזרח ישראלי תושב ארצות הברית, מתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הליך אזרחי של חילוט רכוש על פי סעיף 22 לחוק (ה"פ 1245/03). העותר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת התובענה על הסף. בבקשה טען כי לא מתקיימים בו התנאים הקבועים בסעיף 22 לחוק. בית המשפט המחוזי דחה ביום 29.3.2004 את הבקשה וקבע:

"אדון רק בטענה שיש למחוק את ההליך העיקרי נגד [העותר] על הסף ולהמירו בכתב אישום.

...

מכל האמור לעיל עולה כי יש בדברי [העותר] עצמו כדי להוכיח שאינו יושב בארץ דרך קבע והתקיים לגביו התנאי שבסעיף 22(א)(2)"

סעיף 22(א) לחוק קובע (ההדגשה הוספה):

4.        על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש העותר לבית משפט זה בקשת רשות ערעור (תיק רע"א 4096/04 הנזכר). בבקשה טען, בין היתר, כי אין די בכך שהוא תושב חוץ כדי להוביל למסקנה שלא ניתן להגיש כתב אישום נגדו. בקשתו נדחתה ביום 9.9.2004 על ידי השופט א' גרוניס שקבע:

"נראה לי, כי המקום הראוי לבירור השאלות המועלות על ידי [העותר] הוא ההליך העיקרי של חילוט ולא בקשה לדחייה על הסף של בקשת החילוט. על כן, בלא שאביע דעה ביחס לנימוקיו של בית משפט קמא, דין הבקשה להדחות בלא צורך בתשובה, וכך מוחלט"

5.        לאחר דחיית בקשת רשות הערעור ביקש העותר מבית המשפט המחוזי לדון מחדש במחיקת התובענה על הסף ובקשתו נדחתה ביום 21.9.2004. יצויין, כי ביום 21.2.2005 ניתן פסק דיננו ב-ע"א 9796/03 שם טוב נ' מ"י (טרם פורסם) העוסק גם בסעיף 22 לחוק.

6.        העתירה שלפנינו הוגשה בעוד הליך החילוט ממשיך להתנהל בבית המשפט המחוזי. בעתירה שב העותר ומדגיש כי פנה למשיבה בדרישה לעמוד לדין פלילי והתחייב - למרות היותו תושב חוץ - להתייצב בכל עת לדיון בתיק הפלילי אם יידרש לכך. לטענתו, ההליך מתנהל כבר שנתיים ובמשך כל הזמן הזה מונעים ממנו למעשה לערער על היעדר החוקיות הברורה שביסוד ההליכים. לכן "אין מנוס", כך טוען העותר, מהתערבותו של בית משפט זה.

7.        יצויין, כי בטרם הגיש את עתירתו, פנה העותר למשיבה במכתב, בו העלה שלל שאלות, תהיות ובקשות. בין היתר ביקש כי המשיבה תבהיר את האשמות שהטיחה בו המשטרה בעת חקירתו; תנמק את סירובה להעמידו לדין פלילי; תבהיר מדוע אינה מתקנת את בקשת החילוט שהגישה לבית המשפט המחוזי כך שהבנק המעורב לא יהיה רק משיב פורמלי; תורה למשטרה להשלים את החקירה בענין; תבהיר את נסיבות הוצאתה של תעודת החסיון בתיק; תסביר כיצד ניתן להאשים תושב חוץ בחוק ישראלי שלא ידוע לו; ועוד. באת כוח המשיבה השיבה לעותר כי אין טעם "בניהול שתי מערכות מקבילות - האחת, ליבון הסוגיות שבמחלוקת בבית המשפט והשניה, התנצחות במסגרת חליפת מכתבים" והבהירה כי "הסוגיות שבמחלוקת יוכרעו בבית המשפט ולא בחליפת מכתבים בינינו".